התהליכים הצפויים במערכת ההשכלה הגבוהה בעקבות משבר הקורונה - נייר עמדה

התהליכים הצפויים במערכת ההשכלה הגבוהה:

נייר עמדה מאת אקדמיה לשוויון[1]

השתתפו בכתיבה: יונתן אנסון, אורלי בנימין, סמדר בן-נתן, אותי בת-אל, אפרים דוידי, יאני נבו, מאיר עמור, הללי פינסון, מתן קמינר.

תקציר

מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל מגיעה למשבר הקורונה לאחר שנים של החלשה מכוונת מצד המדינה. רק שינוי של 180 מעלות במדיניות יאפשר למערכת להמשיך ולתרום את חלקה לכינונה של חברה ישראלית דמוקרטית. כדי להגשים מטרה זו, אנו דורשים:

- להרחיב, ולא לצמצם, את התמיכה הציבורית במערכת.

- לשוב בהקדם המיידי להוראה ומחקר בקמפוסים.

- להנהיג רפורמות דמוקרטיות בניהול המוסדות, עם ייצוג לסגל ולסטודנטיות.

- לתמוך ולהקל על ציבור הסטודנטים.

- לשקם את תקציביהם ומעמדם של מדעי החברה והרוח והאמנויות.

- לעצור את האפליה המוסדית נגד המכללות, המתבטאת בעומס הוראה והעדר תקציבי מחקר

- לפעול בתוך ועדי הסגלים לחיזוק הסולידריות עם העובדים המוחלשים ביותר.

רקע: מערכת שהוחלשה עוד טרם המשבר

מגפת הקורונה מציבה את מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל מול פרשת דרכים. מחד, המערכת נחלצה, מההקפאה המוחלטת שהייתה מנת חלקם של ענפים אחרים במשק, שכן ההוראה, המחקר והמנהל מתנהלים במתכונת חלקית ומקוונת. מאידך, המערכת צפויה לשאת את הזעזועים החברתיים והכלכליים הצפויים.

בקרוב תתקבלנה החלטות מכריעות לגבי עתידה של המערכת. אנו חוששות[2] כי החלטות אלו יתקבלו בידי גורמים חיצוניים, ובראשם פקידי האוצר, ללא תשומת לב מספק למאפייניה הייחודיים, ביניהם האוטונומיה הניהולית, החופש האקדמי והבטחת מרחב בטוח מוגן מאפליה. בתוך כך, אף שהמערכת ממשיכה לתפקד, היא נאלצת לעשות זאת בתנאים החותרים תחת יכולתה להתמודד עם המשבר: הקמפוסים משותקים, וההוראה נעשית בכלים אלקטרוניים המנתקים את המרצים והסטודנטים מהמרחב האקדמי הציבורי. כתוצאה, דווקא מי שמעורבים באופן ישיר במערכת ומכירים את צרכיה ואופייה הייחודיים מוצאים עצמם מודרים מתהליך קבלת ההחלטות.

אנו חוששים כי החלל הריק יתמלא במדיניות ממשלתית ניאו-ליברלית הרסנית מהסוג הרווח מאז אימוץ דו"ח ועדת מלץ בשנת 2003. בשנים האחרונות מפעילה הממשלה, בראשות משרד האוצר, לחץ על המערכת ״להתייעל״ במונחים של ״פוריות מחקרית״ הנמדדת בכלים כמותניים גסים. מדיניות זו הובילה בין היתר להיווצרות גרעון ברוב המוסדות; להגברת התלות בתרומות; לצמיחתן של תכניות לימודים למטרות רווח; להעסקה פוגענית של סגל אקדמי; לכניסה של גורמים פרטיים לתחומי המחקר; ולהעסקה קבלנית של עובדות ניקיון בשכר מינימום לצד שכר גבוה מאד למנהלים. גישה זו מתייחסת לסטודנטים כצרכנים שיש להתחרות עליהם, במקום כאזרחים בקהילה האקדמית, וגוררת איום על חוגים מעוטי-תלמידים לצד כרסום מתמיד בדרישות הלימודיות.

כתוצאה מגישה תחרותית זו ומפיצול המוסדות בין אוניברסיטאות ומכללות, נחלשה מאד יכולת המיקוח של ועדי העובדים המייצגים את הסגל הבכיר, הזוטר, והמנהלי בכל המוסדות. כעת מנצלות ההנהלות את המשבר כדי להחליש עוד יותר את הוועדים כמו גם את ציבור הסטודנטיות, שנפגע כבר קשות מהתהליכים הכלליים במשק.

אנו חוששות כי בתקופה הקרובה תילכד מערכת ההשכלה הגבוהה בתוך צבת של לחצים כלכליים בתחומי התקצוב והביקוש. לחצים אלה ייתרגמו ללחץ ממשלתי להפרטה בתחומי המחקר וההוראה; לפגיעה בתעסוקה הקבועה, לפגיעה בסגל הוראה לא קבוע, ולהגברת התעסוקה הקבלנית; להתערבות גוברת באוטונומיה האקדמית; לזלזול באידיאל ההשכלה לשמה ולדחיקה של מדעי הרוח והחברה והאמנויות לשוליים; להקטנת המוסדות על חשבון דורות עתידיים של תלמידי מחקר, ועוד. התפתחויות צפויות אלה מציבות בפנינו מספר אתגרים מידיים.

מסמך זה מציג אתגרים העומדים בפני האקדמיה בצל המשבר הנוכחי ואת הפעולות ההכרחיות להשבת חוסנה של המערכת כך שתמלא כראוי את תפקידה החברתי החשוב.

הרחבת התמיכה הציבורית במערכת

זה תקופה ארוכה שמערכת ההשכלה הגבוהה נדרשת צמצומים למיניהם, שהבולט ביניהם הוא ביטול תקציבי המחקר למכללות האקדמיות ולרבות מהמכללות להוראה. בתקופה הקרובה, כתוצאה מהקפאת המשק ומן הצרכים התקציביים הדחופים, צפויות דרישות לקיצוצים נוספים. במסגרת מה שמגדיר האוצר כ״מדיניות פיננסית אחראית״, כפי שכבר ראינו, האזרחים היחידים הראויים להזרמה משמעותית של כספי ציבור הם בעליהם העשירים של תאגידים.

איננו מקבלות את הדרישה הזאת כמובנת מאליה. בתקופה של האטה כלכלית ראוי דווקא להרחיב את היקף המימון הציבורי באופן שיאפשר למערכות הציבוריות השונות, כמו הבריאות, החינוך, והרווחה, להמשיך לשרת את החברה בעודן מספקות פרנסה הוגנת לעובדים ומסייעות להתניע את גלגלי הצריכה. על מנת לעשות כן, יש לשנות את מדיניות המס כך שנטל המשבר יתחלק בין כלל משלמי המסים על בסיס יכולתם לתרום, כלומר באופן פרוגרסיבי. על המדינה להימנע מהתחייבות להלוואות בריבית גבוהה שלא תאפשר הרחבה כזו.

אם בכל זאת יושתו קיצוצים, אנו דורשות שאלה יהיו זמניים, ייעודיים למשבר המידי, וכן שהנטל יחולק באופן המצמצם את הפגיעה בחברים הפגיעים במערכת ויצמצם את כוחם העודף של השחקנים הפריבילגיים ביותר באקדמיה. על מנת לוודא את הגשמת המטרות הללו, אנו דורשים פרסום מלא של המידע הפיננסי בכל מוסדות ההשכלה הגבוהה.

שיקום המרחב האקדמי כמרחב ציבורי

המעבר ללימוד מקוון מסייע לאקדמיה להיחלץ מהשלכותיו המידיות של המשבר. אולם, מעבר זה גם מונע מאנשי האקדמיה לתרום את חלקם לשיח המדיניות הציבורי דווקא בשעה שהתערבותם נדרשת בדחיפות. כמו כן, ההוראה המקוונת מגבירה את אי-השוויון בשל היותה מותאמת במיוחד לסטודנטיות שרכשו מיומנויות למידה בבתי ספר מבוססים ושביתם מציע תנאי למידה מתאימים: מחשב אישי, חדר שקט וכו׳. בקצה השני ניצבים סטודנטים בדואים, החיים בכפרים לא-מוכרים, שאינם יכולים להשתתף בשעורים המקוונים כיוון שאינם מחוברים לאינטרנט. מעבר לכך, הפעילות המשותפת בכיתה ובקמפוס הכרחית לאינטראקציה אינטלקטואלית ולחשיבה ביקורתית, כמו גם כמובן לחיי החברה. לכן נדרשת מערכת ההשכלה הגבוהה לשקם בהקדם המידי את המרחב האקדמי כמרחב ציבורי.

אנחנו דורשים להחזיר מיד לפעילות מלאה מוסדות כגון מליאות חוגים, ועדות, מועצות פקולטה, סנאטים, ולהכין את הקרקע ל״יציאה מהזום״ ושיבה לקמפוס ברגע שהתנאים האפידמיולוגיים יאפשרו זאת. עלינו לחזק את הקמפוסים כמרחבים מכילים ומבריאים באמצעות חיזוק ההגנה המוסדית על כל השייכים לקבוצות פגיעות, ביניהם נשים, פלסטינים, נפגעות תקיפה מינית, עניים וקהילות החשופות לגזענות.

​דמוקרטיזציה של המוסדות האקדמיים

הגדרת האוניברסיטאות כגופים עצמאיים עקב אימוץ דו״ח מלץ שינה את מבנן הניהולי באופן המרכז כוח רב בידי הנהלה מקצועית-כלכלית, על חשבון הסנאט וחברי הסגל. אנו דורשים להנהיג ייצוג משמעותי של הסגל האקדמי הקבוע והלא-קבוע, הסגל המנהלי והסטודנטים בכל הוועדים המנהלים של המוסדות האקדמיים. רק כך נוכל להחליף קבלת החלטות המבוססת על שיקולים פיננסים בשלטון דמוקרטי של הקהילה האקדמית כולה, למען אזרחיה והחברה הישראלית בכלל. בנוסף אנו דורשים שינוי במדדי הפוריות ואיכות המחקר המתרחקים ממדידה כמותית אדישה לתוכן על מנת לאפשר העמקה במחקר ומעורבות בחברה.

הקלות למען הפגיעים ביותר

המשבר פוגע בדרכים שונות בקבוצות שונות של סטודנטים וסגל. אנו מודאגים במיוחד ממצבם של סטודנטים ערבים, יוצאי אתיופיה, עניים, וחברי קבוצות מוחלשות אחרות, אשר גם בימים רגילים חשופים לקשיים מיוחדים. בקרב סטודנטים מהקבוצות הללו, הנשירה עלולה להתגבר עקב חוסר היכולת לממן שכר לימוד ושכר דירה וכן הלאה; בקרב תלמידי מחקר, היא עלולה לגבור עקב ספקות לגבי האפשרות להשתלב במערכת אקדמית מקוצצת ומצומצמת. כדי למנוע את אובדנו של דור אקדמי שלם ופגיעה בו, על המוסדות האקדמיים לאמץ מדיניות של דחיית מועדי הגשה וסיום בכל התארים, להקל בשכר הלימוד, לסבסד מעונות, ולספק מלגות נדיבות, הלוואות ללא ריבית, ואפשרויות תעסוקה בקמפוסים. על מנת לצמצם את הפגיעה בנשות הסגל הפגיעות ביותר, יש להנהיג הקלות והארכות בכל ההליכים לקידום באופן שלוקח בחשבון את הפגיעה הבלתי-שוויונית בפוריות האקדמית כתוצאה מנטל הטיפול במשפחה בתקופת המשבר/סגר. בנוסף, יש להנהיג צעדים שירחיבו את הנגישות להשכלה הגבוהה, תוך מחויבות לתמיכה כלכלית ואקדמית שיאפשרו את הכפלת מספר הסטודנטים.

מדעי החברה והרוח והאמנויות

מדעי החברה והרוח והאמנויות נדחקו לשוליים עוד טרם המשבר הנוכחי, וכיום קיימת סכנה שמגמה זו תגבר עקב הסטת משאבים למדעים המדויקים. אולם משבר הקורונה כבר מדגים את הנזק שבהעדפת הדיסציפלינות ה״קשות״, שכן ההתמודדות עמו היא אתגר פוליטי, חברתי, כלכלי ואנושי ולא רק מדעי או רפואי. התנהגות אנושית היא שעומדת מאחורי ההתפרצות, ומשאבים אנושיים, תרבותיים ורוחניים להתמודדות עם המציאות חיוניים כיום יותר מאי פעם. מדעי הרוח החברה והאמנויות, חוקרים ומפתחים את המשאבים הללו. אי לכך אנו דורשים להפוך את מגמת הפגיעה בתחומים הללו ולהקצות משאבים לחיזוקם. יש להנהיג תהליכים דמוקרטיים של קבלת החלטות בנוגע לחלוקת משאבים, תוך שיתוף מלא ושווה של כל חברי קהילת ההשכלה הגבוהה.

אפליה מוסדית נגד המכללות

משבר הקורונה צפוי לחזק את האפליה המוסדית בין האוניברסיטאות למכללות הציבוריות, בין היתר בשל הסרת מכשול הבחינה הפסיכומטרית בפני הנרשמים לאוניברסיטה. כבר כיום, המכללות מופלות לרעה בשכר, עומס הוראה והיעדר תקציבי מחקר, אף שהסגל האקדמי נדרש לחקור ולפרסם. עקב המשבר, חלק ניכר מחברות וחברי הסגל במכללות אשר עובד ללא בטחון תעסוקתי עלול לעמוד בפני הרעה בתנאים או פיטורין. אנחנו דורשים להשוות את תנאי ההעסקה במכללות לאלו שבאוניברסיטאות, על מנת לאפשר למכללות למלא את משימתן – הנגשת ההשכלה הגבוהה. יש להבטיח מנגנוני מיון שיאפשרו למכללות להמשיך להיות מענה לתלמידים שציוניהם לא מאפשרים להם לימודים באוניברסיטאות.

סולידריות עם עובדים אקדמיים מוחלשים

ארגוני הסגל נחלשו בשנים האחרונות עקב הפיצול ביניהם והיעדר סולידריות פנימית. המשבר הנוכחי הוא הזדמנות לתיקון מצב זה: עלינו לשאוף לשיתוף פעולה בין כל ועדי העובדים – ועדי הסגל הבכיר באוניברסיטאות ובמכללות, הזוטר והמנהלי – נגד מדיניות ה״הפרד ומשול״ של האוצר, וליצירת חזית אחידה ככל האפשר בהגנה על כלל העובדים האקדמיים. כאן אנו עלולים להיתקל באינטרסים משוריינים של קבוצות עובדים פריבילגיות יחסית, שמדיניות האוצר נוחה להם. בתוך הוועדים ובגופים המתאמים, עלינו לגבש עמדה אמינה ועקבית עם העובדות האקדמיות המוחלשות ביותר כך למשל, עלינו לתמוך במאבק נגד העסקה קבלנית ולמען החלפתה בהעסקה ישירה או באמצעות קואופרטיב.. כמוכן, עלינו להתייצב לצד מערכת ההשכלה הגבוהה הפלסטינית ולפעול נגד הכיבוש הצבאי המערער על עצמאותה ויכולת הפעולה שלה.

סיכום: אתגר ההשכלה הציבורית

לאחר תקופה ארוכה בה מתנערת המדינה מאחריותה להשכלה הגבוהה, נדרש שינוי של 180 מעלות. מערכת ההשכלה הגבוהה היא מערכת ציבורית המופקדת על הרחבת השכלתם של אזרחי ישראל תוך קידום ערכים דמוקרטים של שיתוף, ייצוגיות, הגנה, שקיפות ודיאלוג ציבורי מכבד. מעמדה כמערכת ציבורית הוא מרכזי לאפשרות שלה להתקיים תוך שמירה על החופש האקדמי, שהוא נשמת אפה. התנערות המדינה מאחריותה למערכת חושפת אותה לגחמותיהם של גורמים פרטיים בעלי ענין, פוגעת בסיכוייה של החברה הישראלית להתקיים כחברה דמוקרטית. משבר הקורונה הופך את שאלת הדמוקרטיה לקריטית אף יותר מכפי שהיתה קודם; אי לכך, הדרישות שהועלו במסמך זה מכוונות לחיזוק ציבוריותה של המערכת. השקעה במוסדות ההשכלה הגבוהה היא השקעה בעתיד החברה בישראל.

[1] ״אקדמיה לשוויון״ היא ארגון של למעלה מ-550 חברים, הפועל לדמוקרטיזציה של ההשכלה הגבוהה והחברה בישראל. לפרטים נוספים: www.academia4equality.com . תודתנו נתונה לאותי בת אל שערכה את המסמך במסירות רבה. [2] המסמך ינקוט בגוף זכר ונקבה לסירוגין, אך מתייחס לכל המגדרים אלא אם יצוין אחרת.